יחידת קירור CO₂

מערכת הקירור מספקת את חובת הקור הנדרשת בתהליך ה-CO₂ שנבחר. עומס זו תלויה במצב ההזנה, דרישות העיבוי ושאר עומסי החום בתוך גבול החבילה. לכן יש לבחור יחידת קירור מתוך מאזן התהליך, ולא מתוך יכולת ייצור נוזלים בלבד.

הטמפרטורה שבה החום נדחה משפיעה על הביצועים. תנאי האוויר בסביבה או טמפרטורות מי הקירור צריכים לשקף את מיקום הפרויקט ואת הפעולה העונתית. בעת השוואת חבילות, בדקו ששני הספקים משתמשים באותם תנאי האתר וכוללים את אותם משאבות, מאווררים או עומסי עזר אחרים בנתון הצריכה.

מפעל השבה עשוי לפעול מתחת לשיעור המרבי שלו במשך רוב השנה. בקרת עומס חלקי, העומס השימושית המינימלית והתנהגות הפעלה מחדש יכולים להשפיע על הצריכה השנתית ועל יכולת הפעולה. נתון חיובי של עומס מלא אינו קובע באופן אוטומטי את ההתאמה הטובה ביותר למתקן עם אספקת תסיסה משתנה.

בחירת חומר הקירור ותצורת המערכת חייבות להתאים גם לדרישות החלות של היעד, ליכולות התחזוקה ולסביבת האתר. צוות התהליך צריך לתאם את הבחירות הללו עם ההתקנה, הגישה לשירות ופילוסופיית הגנת הצומח הרחבה יותר. כך נמנעת בחירת החבילה הקרה ללא תלות באנשים ובתשתיות שיתמכו בה.

הבדיל בין הספק חשמלי לקירור, הספק חשמלי כולל של מפעל ההשבה ואנרגיה לטון של מוצר נוזלי מקובל. אלו מדדים שונים. המדד האחרון משתנה כאשר התפוקה משתנה, ולכן עליו לציין את נקודת הפעולה ותקופת המדידה. ציטוט של ביצועי מקרר כאילו היה דרישת האנרגיה של המפעל כולו יכול לעוות את ההשוואה.

אנו זקוקים למצב וקצב כניסת CO₂, תנאי קירור האתר, אספקת חשמל ופרופיל עומס מתוכנן כדי להגדיר את ממשק הקירור. תוכנית קבלה יכולה לאחר מכן לאשר את העומס והצריכה המוסכמים בתנאים המפורטים. זה מספק בסיס מעשי להשוואת ציוד תוך השארת נהלי טיפול ותפעול בקרור מפורטים לצוות הפרויקט המוסמך.